בית המשפט המחוזי קיבל את טענות התובעת, "שיש אלוני", אשר יוצגה ע"י עוה"ד במשרדנו, לפיה אין לתקן חיוב ארנונה ולשנותו באופן רטרואקטיבי.
כתוצאה מכך נחסכו לחברה מליוני ש"ח.

כאן קיבל בית המשפט העליון את טענות חברת "אלוני" אשר יוצגה על ידי עוה"ד במשרדנו, ולפיהן אין הרשות המקומית יכולה להפר הסכם ארנונה אשר כובד על ידי הצדדים לאורך השנים.
בית המשפט העליון קובע הלכה בדבר הסכמי מס וכיבודם על ידי הרשויות.

במקרה זה קיבל בית המשפט העליון את עמדת חברת חבס אשר יוצגה על ידי עוה"ד במשרדנו, בנוגע לפרשנות חוק מס, צווי ארנונה וכן בנוגע לאי סבירות ואי חוקיות חיובי הארנונה אשר הושתו על חברת חבס בהרצליה בגין שטחי החניה.
פס"ד זה מהווה תקדים, ולו השלכות נרחבות בכל הארץ.

עיריית פתח תקווה התחייבה בהסכם שלא נחתם על ידי ראש העיר והגזבר, כי חברות שיעבירו את משרדיהן לאזור התעשייה בקריית אריה, יזכו להנחות משמעותיות בארנונה. לאחר שחברת אי.די.אי העבירה את משרדיה לאזור התעשייה בקריית אריה, העירייה חזרה בה מההסכמה, וטענה כי ההסכם נחתם ללא סמכות. כן טענה העירייה כי לא ניתן בהתאם להוראות משרד הפנים לתת את ההנחה בארנונה כקבוע בהסכם.
בית המשפט קיבל את טענות המשרד וקבע מדובר בהתחייבות קיימת ושרירה, היות והייתה קיימת הסתמכות מלאה של העותרת ולאור חוסר תום הלב של עיריית פתח תקווה, בית המשפט חייב את העירייה לעמוד בהסכם למרות הפגמים הקיימים בו.

עניינה של הבקשה בדרישה להשבת כספים אשר גבתה המשיבה ביתר בגין ארנונה כללית. לטענת המבקש, הוא חויב ע"י המשיבה בגין דירת מגוריו לפי תעריפי "אזור ב'" שעה שהייתה צריכה לחייב לפי תעריפי "אזור ד'"
ביהמ"ש אישר את הבקשה וקבע, כי תמוהה טענת המשיבה, כעת ובדיעבד, כי היא פעלה בניגוד ללשון צווי הארנונה שלה במשך עשור, מאחר שהצווים לא קיבלו את אישור השרים. קבלת הטיעון האמור תביא למצב שבו חוטא יצא נשכר, שכן המשיבה, אשר פעלה שלא כדין שעה שלא טרחה לקבל את אישור השרים לצווי הארנונה לשנים 2004-2013, תוכל להשתמש בטעם זה כנימוק להצדקת התעלמותה מלשונם הברורה של צווי הארנונה שלה. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שמביאים בחשבון, כי המשיבה אישרה את הצווים האמורים, שנה אחר שנה, במשך עשור. אם אמנם הצווים לא קיבלו את אישור השרים, כנדרש, היה על המשיבה לפעול לקבלת אישור השרים, או לתקן את הצווים באופן שישקפו את הדברים כהווייתם, ולא להוסיף ולאשר את הצווים, שנה אחר שנה, במשך כעשור.
מאחר שהמשיבה לא פעלה כך, הרי שאין לקבל את הטענה כי גביית ארנונה בהתאם לצווי הארנונה ההיסטוריים של המשיבה הייתה כדין, ובוודאי ובוודאי שאין כל מקום לקבל טענה כאמור מפי רשות מינהלית, אשר מחויבת בחובת הגינות מוגברת ביחסיה מול הפרט, ואשר בידיה ניתן, לצד הסמכויות המוקנות לה בחוק, פיקדון יקר ערך, הוא אמון הציבור.

החל מסוף שנת 2016, החלה המועצה לחייב את מתקני השו"ב בארנונה כללית, תחת הסיווגים "מתקני ייצור והשנאה" ו"קרקע תפוסה". כנגד חיובים אלה טענה העותרת, כי יש לראות במתקני השו"ב "רחוב" הפטור מארנונה, וזאת לפי פקודת העיריות, ופקודת מסילות הברזל.
עוד טענה העותרת, כי חיוב המתקנים בארנונה כללית אינה תואמת את השימוש הנעשה בהם בפועל: מדובר במתקנים ממוחשבים שהחליפו מערכת ידנית ישנה יותר של סמאפורים (רמזורים). אין בהם חיבור תשתיות מים, או מתקנים המאפשרים שהות במקום, והמבנה שהוקם מסביבם, נועד לשמור על שלמות ותפקוד המתקנים.
בפסק דינו, שניתן ביום 18.5.18, קיבל בית המשפט את טענותיה של העותרת, ודחה, כפועל יוצא, את הערעור של המועצה. בית המשפט קבע כי יש לראות את המתקנים כ"רחוב" הפטור מארנונה, לאור תכליתו ושימושו בפועל. המתקנים החליפו מערכת ישנה יותר, שנועדה – כמו מתקני השו"ב עצמם – לצורך שליטה ובקרה של תנועה לאורך מסילת הברזל, ולפיכך מהווים חלק בלתי נפרד ממנה. המבנה שמקיף את המתקן לא הוקם כמבנה בפני עצמו, ויעודו לשמור על תקינות המתקן כנגד גורמים חיצוניים.

בית המשפט קבע כי ועדת ערר ארנונה אינה רשאית להגביל פטור מתשלום לנכס שאינו ראוי לשימוש
המדובר בחברה החוכרת (לדורות) נכס בן 5 קומות. הנכס היה מושכר עד לשנת 2002, ומאז עמד סגור וריק. בתחילת 2003 הנכס נפרץ וניזוק. החברה טענה כי הנכס הפך ללא ראוי לשימוש, וכי אין לחייבו בארנונה כללית. העירייה התנגדה לטיעון זה.
וועדת הערר שדנה בסוגיה, קבעה כי אכן הנכס אינו ראוי לשימוש במסגרת סעיף 330 לפקודת העיריות, אלא שהיא הגבילה את תקופת אי החיוב למשך חצי שנה.

בית המשפט ביטל את קביעת הוועדה ופסק כי זו חרגה מסמכותה. הגם שפעלה לקידום אינטרס ציבורי ולמניעת הזנחת נכסים, אין בסמכותה להגביל את תקופת הפטור. הגבלת תקופת הפטור נוגדת את העיקרון לפיו אין מטילים מס, אלא מכוח הוראה מפורשת.